דוּלְצַ"צְה dulceatã
הריבה הנפוצה ביותר ברומניה היא הדוּלְצַ"צְה, שזו מרקחת פירות ההופכת למעין ריבה שכוללת את הפירות בחלקיהם. הדוּלְצַ"צְה שהכי אהבתי הייתה של ענבים. בכל קיץ סבתא היתה מכינה כמה צינצנות שיספיקו לימי החורף הקר. את הדוּלְצַ"צְה הייתה מאכסנת בצינצנות זכוכית גדולות וממנה הייתה מחלקת בסוף כל ארוחה, בתוך צלוחיות קטנטנות, את המעדן המתוק כובש הלבבות הזה. גם ממעדן זה, כמו מהשרבט, לא יכולתי לשבוע. אסור היה להכניס את הכפית שאכלתי ממנה לצנצנת (שמא תיקרש הריבה ממגע הרוק) אבל הייתי עושה זאת בגנבה. לא הייתי יכולה להתאפק.
במכולת המקומית מצאתי דולצ"צה מתפוחים. טעמה מילא אותי עונג ילדותי. הלכנו עם הנחל שזורם לאורך כל הכפר בו התגוררנו. משני צדי הכביש הצר והרעוע, עמדו בתים קטנים עם חצרות גדולות. בכל החצרות היו עצי תפוחים ועצי אגסים
. שפע כזה לא ראיתי מימיי. תפוחים אדומים כהים, עגולים ונוצצים, קראו לי להתקרב ולקטוף אך ג" לא הרשה לי. לכל חצר שהתקרבתי ניסיתי להחדיר אצבע לתוך הגדר, להגיע לעץ התפוחים. כה גדולה הייתה תאוותי. תפוחים קטנים וגדולים, אדומים כהים וצהובים וירוקים, ובין עצי התפוחים התנדנדו אגסים חומים וירוקים על העצים, כפעמונים. אגסים אגסים… יללתי כילדה, ולמרות שאיני אוהבת אגסים, בערה בי תשוקה לקטוף ולו אחד, לנעוץ בו שיניי ולרקוד.
כשהגענו לרומניה, בדרך מנמל התעופה לכוון ההרים, ראינו הרבה בַּבּוֹת לצידי הדרך, מוכרות ענבים ענקיים מבריקים.
עצרנו אצל אחת. ברכתי אותה ברומנית. המילים הראשונות ברומנית על האדמה הזו התפרצו בדמעות. מהענבים האלה אעשה לך דולצ"צה, אהובי, אמרתי כשחזרתי למכונית. אבל עד שהגענו לכפר נגמרו הענבים המתוקים בבטננו, כמות שהם, עם שאריות האדמה הרומנית שרתחה בתוכי חמישים שנה, ואולי יותר.
איזה יופי איריס ! הדבקת אותי בהתרגשות והאושר שלך. בבטן עם החום והאהבה רותחת הריבה הטעימה ביותר !
כל כך מבינה את השמחה שלך, גם אני הייתי רוקדת, רוקעת וצוהלת.
אני יכולה להתגעגע לריבת חבושים קשה (עם גבינה צהובה) ולריבת חלב. אבל האמת שיש בארץ כאלה די טובות.אבל ריבת בטטה לא ראיתי כאן.
נ.ב. : תמונות נהדרות. הבבא הזאת מקסימה !
לוסי, נחמד לי עם התגובה החמה שלך.
ריבת חבושים עם גבינה צהובה? מוזרים אתם האורוגואיים…
אני שמח שטעם הפרות לא אכזב. לעתים זכרונות הילדות מתעתעים.
תודה גיורא. טעם הפירות כטעם גן עדן. מקווה שרומניה לא תתקלקל
נפלא ! היזכרת לי כל-כך את סבתא שלי שהייתה מכינה בעצמה כל מיני ריבות, מלפפונים חמוצים, וגלידת תות שדה.
תמר תודה, אין כמו סבתות… זכרונות הילדות המתוקים ביותר
לוסי
אני אוהבת בלוגים ראשוניים שמספרים על הרגע…מה הרגשת
לומדת מילים בזכותך
להתראת טובה
תודה טובה, התכוונת בוודאי איריס ולא לוסי, אבל נחמד לי הערבוב עם לוסי חברתי.
אשמח ללמדך עוד מילים…
איריס
מנסה להבין את האושר
נודניקית שכמותי
ונראה לי שנשאת אותו גם בשם כל החברה הרומנים שנאלצו לנטוש את מולדתם והביאו ממטעמיה עימם למדבר ישראל כדי לשמר משהו משם. והנה את וג. שם בעצמכם מרצונכם ובזמנכם הפנוי ממלאים מצברים של כולם וכמובן שלכם.
עכשיו שנידנדתי אני יכולה להתרווח ולהנות מרשמייך מחממי הבטן והלב.
מירי, אינך נודניקית, ואם משתמע מכתיבתי אושר- שימחת אותי. האושר רב פנים הוא ולא תמיד כמוגדר.
באמת מעניין שכמה רומנים שאני מכירה לא ממש רוצים לחזור לשם, אבל דור שני ממש משתוקק.
ואולי גם בהשתוקקות הזו יש אושר?
איזה דולצ"צה ואיזה בבה, והפירות , והצילומים והציור חגיגה !מה הפרי שתלוי משמאל לבבה והענבים שלה?
איריס טיול של חמשת החושים עשיתם , כל חוש חיש חש לחוש
ריקי,
כל חוש חיש חש לחוש
הצחקת אותי
האם אלו קודים רב משמעיים?
:)))
חגיגה נפלאה של טעמים וצבעים איריס,
וליד הענבים בטט-ה-קרה, נכון? והאגס האקורלי אדיר.
מורגשת חוויה טוטאלית במסע הזה.
מרגש, צבעוני, חי ותוסס
מוישלה, ליד הענבים תלויים להם בצלים סדולים מוארכים. אין בטטות ברומניה, לפחות לא מצאתי כאלה.
והחוויה הטוטאלית היתה באמת מפתיעה.
אגב, ציור האגס הוא לא מרומניה, אבל אילו בדיוק האגסים שמתנדנדים שם על העצים.
לחנה טואג
תודה על תגובתך
אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי! אנחה יוצאת מפי. ומה זה הפירות או הירקות שתלויים בפינה משמאל, בתמוה של הבבושקה? נראה מי חצילים קטנים.
אב, כבר ענית למוישלה. הבינותי. תמיד שמעתי על השפע של רומניה, עכשיו אני רואה אותו במו עיני.
יעלה, בצלים סגולים נפלאים ביותר. ואם תמשיכי להיות אתי תקבלי עוד מאכלים מדהימים…
הו איריס, כמה את מיטיבה לתאר את טעם הזכרון וזכרון הטעם, בכל הדרכים, ואת יודעת שאני חייבת לטעום כדי להרגיש, והרגשתי{טעמתי}
חני, עוד אלהיב אותך בטעמי רומניה ואחרים. מבטיחה
🙂
איזו יכולת עזה לחוות דברים. משובב לב.
תודה סבינה
מעורר תיאבון איריס. ונראה שאת מתקשה לנחות בחזרה… קשה, קשה.
תודה אמיר, הקושי הזה מבורך, לא? ובשביל מה לחזור כל כך מהר?
מקסים וסוחף, איריסי, חוויה של שפע
געגוע ואהבה עולה בי. תמונתך ליד הגדרות, מנסה להגיע אל הפירות, מרתקת. התאווה, הפיתוי והאיסור. הצילומים והאקוורל נפלאים.
פוסט טעים ונעים.
עכשיו הזמנתי ירקות ובטוחם קילו ענבים – פתאום – לראשונה בחיי – התחשק לי להכין ריבה…
הזכרת לי את ריבת התותים הנפלאה שהיינו מקבלים מדודה רוזה.
תודה מיכל, ולריבת התפוחים של דודה רוזה קוראים דוּלְצַ"צְה דֵה קְפְּשׁוּן
תודה סמדרי. העמידה על יד הגדר אכן רבת משמעות היא, והרצון להכנס ולחמוד —
אבל האמת שאמרו לי שלא אכפת להם… ואין כטעם התפוחים הרומנים…